לפניי תובענה בשל נזקי גוף שנגרמו לתובע, כטענתו, בעת שביקר במרכול שבבעלות הנתבעת 1.
אציין כי בתחילה, כללה התובענה נתבעים נוספים שכן היא הוגשה גם בשל אירוע של תאונת דרכים, ואולם בגין חלק זה של התובענה, ניתן כבר פסק דין לאחר שהתובע והנתבעים הרלוונטיים, הגיעו להסכם פשרה.
כתבי הטענות
על פי כתב התביעה, הנתבעת 1 היא הבעלים של מרכול ששמו "היפר כהן" בנתיבות, הנתבעת 2 היא חברת ביטוח אשר ביטחה את המרכול בפוליסת חבות צד ג' ואילו הנתבעת 3 תפעלה במועדים הרלוונטיים את אגף הפירות והירקות במרכול והייתה אחראית, בין היתר, על ניקיון המחלקה ותחזוקתה, וזאת מכח הסכם בינה לבין הנתבעת 1.
בכתב תביעתו טען התובע, כי יש להחיל על המקרה את הוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "
פקודת הנזיקין") באשר הדבר מדבר בעדו. ואולם, בסיכומיו, לא טען התובע עוד בעניין זה ולכן יש לראותו כמי שזנח את הטענה בדבר העברת נטל הראיה אל מי מהנתבעים. הוא הדין לגבי טענה הקיימת בכתב התביעה בדבר תכולתו של סעיף 38 לפקודת הנזיקין.
לחילופין טען התובע, כי התאונה במרכול נגרמה עקב רשלנותן או חוסר זהירותן של הנתבעות או של מי מטעמם, וכי הן אחראיות באחריות ישירה ושילוחית לנזקים שנגרמו לתובע וזאת מהסיבות הבאות (בתמצית): יצרו מפגע ברבים; לא ניקו את הרצפה מבעוד מועד; לא הציבו מספיק עובדי ניקיון; לא גידרו את האזור המסוכן; לא אסרו מעבר באזור המסוכן; הנהיגו סדרי תחזוקה וניקיון שאינם מתאימים; התעלמו מקיומו של מפגע; לא סיפקו לתובע דרכי מעבר בטוחים; לא דאגו לביטחון ההולכים במרכול; לא מנעו את הגישה למקום התאונה; תחזקו את המקרקעין באופן לקוי; לא נהגו כבעלים או מחזיקי מקרקעין סבירים.
בהמשך מתאר התובע את מצבו הרפואי בעקבות התאונה, הנכות שנגרמה לו, צורפה חוות דעת של מומחה מטעם התובע אשר מצא שלתובע נגרמה נכות בשיעור של 19% וכן מפרט התובע את הנזקים המיוחדים שנגרמו לו ואת הנזקים הכלליים אשר יגרמו לו בעתיד.
התובע מתאר את התאונה בכתב התביעה, כדלקמן: הוא פסע ליד דוכני הפירות והירקות כשלפתע החליק על דבר מה שהיה זרוק ומפוזר על הרצפה, ככל הנראה פירות וירקות. התובע נפל ונחבל בכתפו.
בכתבי הגנתן מכחישות הנתבעות את האירוע ואת אחריות מרשותיהן לנזקים שנגרמו לתובע. הן מכחישות הפרה של חובות זהירות וטוענות כי לא היה עליהן לצפות ולא יכלו הן לצפות את התאונה. כן נטען לרשלנות בלעדית ו/או מכרעת ו/או תורמת של התובע. הן מכחישות את הקשר הסיבתי בין נזקי התובע לתאונה, כמו גם את תוכן חוות הדעת הרפואית שצורפה. גם נזקי התובע מוכחשים.
הנתבעת 3 גם הכחישה את אחריותה לניקיון המקום בו נפל התובע ואילו הנתבעת 1 טענה, כי הנתבעת 3 התחייבה לדאוג לסדר ולניקיון במחלקת הירקות במקום וכי לכן, היא אחראית באופן בלעדי או מכריע או תורם לתאונה. בשל טענה זו, שלחו הנתבעות 1 ו- 2 הודעה לצד שלישי לנתבעת 3.
מספר הערות לגבי ההליכים
הצדדים הגישו חוות דעת של מומחים מטעמם. המומחה מטעם התובע מצא, כאמור, שלתובע נכות צמיתה בשיעור של 19% בעקבות הנפילה במרכול. מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעת של מומחה רפואי מטעמן, אשר מצא כי לתובע נכות של 5% ואילו מומחה מטעם ביהמ"ש שמונה על ידי המותב הקודם בתיק, כבוד השופטת נ. נצר, מצא כי לתובע נכות בשיעור של 10%.
בשלב מסוים, הגישה הנתבעת 3 (שהייתה גם צד שלישי עד אותה עת) הודעה לצד רביעי כנגד נתבעות 1 ו- 2. ואולם, בטרם הוחל בשמיעת הראיות, הודיעה הנתבעת 3 לבימ"ש כי הנתבעות 1 ו- 3 ניהלו ביניהן הליך בוררות ועל פי פסק הבורר, הנתבעת 1 תשא בכל נזק שתחוייב בו הנתבעת 3. בימ"ש זה נתבקש ליתן תוקף של פסק דין להסדר הבוררות, אך לאחר מכן הוברר, כי הדבר אינו בסמכות בימ"ש זה כי אם בסמכות בימ"ש מחוזי, כמובן.
הנתבעת 2 הביעה את מורת רוחה ממהלך הבוררות וטענה שהיא מעולם לא הסכימה להליך זה וכתוצאה מכך, בשל ניגוד אינטרסים שנוצר בפן החוזי בין הנתבעת 1 לנתבעת 2, הוסף ייצוג נוסף לנתבעת 1 שהרי הנתבעת 2 טענה כנגדה כי בעקבות מהלך הבוררות, אין הנתבעת 2, כמבטחת, מחויבת עוד לשלם על פי הפוליסה, היה והנתבעת 1 תחוייב בדין ובמצב זה, הכיסוי הביטוחי מוסר.
שאלת החבות התבררה, במסגרת שמיעת הראיות, יחד עם שאלת הנזק, וסיכומי הצדדים הוגשו בהתייחס למחלוקות בכל רוחב היריעה.
יחד עם זאת, אציין כבר בשלב הזה כי בסופו של יום, באתי למסקנה כי דין התביעה להידחות ולכן, המחלוקות שאינן נוגעות לשאלת החבות, הוזכרו לעיל בתמצית שבתמצית, שהרי אין מקום להכריע בהן, בנסיבות העניין. מובן, כי במצב דברים זה הפך מיותר גם הצורך להכריע בשאלת הכיסוי הביטוחי, אם קיים אם לאו, וכן בהיקף תכולתו ובהשלכת פסק הבורר על מערכת היחסים בין הנתבעות 1 עד 3 בנוגע לתיק זה.
ראיות הצדדים -תצהירי עדות ראשית
מטעם התובע הוגש שני תצהירים, תצהירו של התובע ושל מר ציון חורי.